כאמור, דיני המיסוי הבינלאומי של ישראל מבוססים, בעיקרם, על שיטת המיסוי הפרסונאלי, לפיה תושב ישראל ימוסה על הכנסותיו מכל מקום בעולם. לפיכך, לצורך המיסוי הפרסונאלי יש לקבוע את תושבות חבר בני האדם או היחיד שהפיקו את ההכנסה עליה יוטל המס הישראלי.
על מנת לקבוע את תושבות היחיד לפי דיני המס בישראל, יש לפנות למבחן המהותי לפיו יש לבחון את מרכז חייו של הנישום. הבחינה היכן מצוי מרכז חייו של אדם נשענת על שני אדנים: האדן הראשון הוא האדן האובייקטיבי, לפיו בוחנים את מקום הימצאן של מירב הזיקות של היחיד והאדן השני הינו סובייקטיבי – כוונת היחיד והמקום בו הוא רואה את מרכז חייו.
מטרתו של המבחן האובייקטיבי הינו לבחון אילו צעדים נעשו על-ידי הנישום הלכה למעשה, אשר יש בהם כדי להביא לשינוי במעמדו. לשם קביעת מקום מרכז חייו של יחיד פלוני נקבע, כי יש להביא בחשבון את “התמונה כולה”, ובכלל זה את מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים של הנישום. במסגרת המבחן הסובייקטיבי, לעומת זאת, יש לבחון את כוונותיו ורצונותיו של הנישום אשר יש בכוחן להשפיע על השאלה היכן נמצא מרכז חייו.
לצד המבחן המהותי, ישנן חזקות כמותיות הניתנות לסתירה לקביעת התושבות הישראלית של הנישום לפיהן מרכז חייו של היחיד הינו ישראל אם שהה בישראל בשנת המס 183 ימים או יותר או אם שהה בישראל בשנת המס 30 ימים וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר.
חבר בני אדם יחשב כתושב ישראל אם התאגד בישראל או שהשליטה והניהול על עסקיו מופעלים בישראל. כדי לבדוק האם השליטה והניהול של חבר בני אדם הינם בישראל יש לבחון בעיקר היכן נקבעת מדיניותה העסקית של החברה, היכן מתקבלות החלטותיה האסטרטגיות והיכן מתקבלות ההחלטות המהותיות של העסק, אך במקביל יש להיעזר בקריטריונים תומכים כגון: מקום ניהול והחזקת ספרי העסק; אופן ההצגה בספרים; מקום התקשרות עם ספקי שירותים ומקום קבלת השירות; מיקום היועצים; המקום שאליו קיימים מירב הקשרים העסקיים המהותיים; דיווחי החברה במסמכים חיצוניים ועוד.
לפרטים אודות אמנות מס
